לאחרונה אני מוצאת את עצמי תוהה על הקשר בין האוטומטים בחיינו לבין עיקרון ה-MA היפני – אותו מרווח יקר ערך שבין הרגעים. היום הבנתי שהקשר הזה מורכב יותר ממה שחשבתי. התסכול של השגרה האוטומטית הבוקר התעוררתי והרגשתי כאילו אני צופה בסרט שכבר ראיתי אלף פעמים. אותה שגרה, אותן תנועות, אותן מחשבות. השעון המעורר, הקפה, אפילו Read more

"לפעמים, הצעד המשמעותי ביותר קדימה הוא הצעד שלא לקחנו" כשהמרדף אחר תוצאות הוביל למבוי סתום היה לי שבוע להגיש מצגת אסטרטגית ללקוח משמעותי. פרויקט חשוב, לוחות זמנים צפופים, וציפיות גבוהות. התיישבתי מול המחשב, פתחתי את הטמפלייט המוכר, והתחלתי לעבוד. שעה עברה, ואז עוד אחת, ועוד אחת. האצבעות שלי הקלידו, אבל המילים שהופיעו על המסך לא Read more

לפני כמה ימים היה לי רגע כזה- רגע שבו פתאום נהיה שקט.לא שקט חיצוני, אלא שקט פנימי. לא היו לי משימות דחופות, לא הייתה רשימת מטלות לחוצה, אפילו הטלפון שתק. לכמה דקות, פשוט היה… ריק. והאמת? זה הלחיץ אותי. במקום ליהנות מהמרחב הזה, הראש שלי מיד התחיל לחפש מה לעשות: לבדוק הודעות, לקרוא משהו, אפילו Read more

בתהליכי הליווי שאני מקיימת עם מנהלים אנחנו מתרגלים MA – המון פעמים הם מתייחסים לתרגול הזה כזמן שלא עושים בו כלום ממש חשוב לי שתזכרו שMA אינו רק הפסקה, אלא הזדמנות. בכל "מרווח" כזה טמון פוטנציאל לצמיחה, למידה והתחדשות במנהיגות שלכם. 🌱 אז קבלו 3 טיפים עם שאלות מנחות שיעזרו לכם ליישם MA 1. "שעת Read more

אז בהמשך לפוסט של אתמול המשכתי בהגות שלי ופתאום גילוי רגעי הMA ברכבת חיברו אותי למנהיגות ולפיתוח מנהיגות אז איך זה מתקשר לנסיעה ברכבת ולמנהיגות? 1. קצב וזרימה: כמו הרכבת הנעה בין תחנות, כך גם מנהיג טוב יודע מתי להאיץ ומתי להאט. ה-MA הוא הרגע שבו אנחנו מרגישים את הקצב ומתאימים את עצמנו אליו. 2. Read more

בשנה האחרונה התחלתי לנסוע ברכבת במקום הרכב הפרטי. החום הכבד , הקור והפקקים הבלתי נסבלים הפכו את הרכבת לאופציה מועדפת עבורי. וכך, במקום להיתקע בפקק, אני מוצאת את עצמי בתוך קרון ממוזג, עם זמן איכות לצפות במראות החולפים. הנסיעות אפשרו לי לגלות עוד רגעי MA שהתחייבתי אליהם ואיפשרו לי לתרגל את המיומנות הנפלאה הזו. אז Read more

מה קורה כשאנחנו לא ממלאים כל רגע בתוכן, אלא נותנים לרגעים הפנויים לעצב אותנו? במאמר מאת לוהאריה-הוגת דעות שמובילה את מרכז לוהאריה שדיבר על החשיבות של אתנחתאות יזומות רגעים שבהם אנחנו עוצרים כדי לנשום, להתבונן, להקשיב לעצמנו. בהתחלה חשבתי לעצמי: ברור, כולנו יודעים שצריך לעצור מדי פעם. אבל ככל שהמשכתי לקרוא, הבנתי שמשהו בגישה שלי Read more

בפוסט הקודם דיברתי על הרגע שבו צליל טחינת פולי הקפה עצר אותי במסלול האוטומטי של הבוקר. היום אני רוצה להעמיק בחוויה הזו, ולהזמין אתכם למסע קטן של מדיטציית קפה שאפשר להתחיל אותה בסופ"ש. הקשבה לצלילים זה מתחיל בלחיצת כפתור. המכונה מתעוררת לחיים, והפולים מתחילים להיטחן. במקום לחכות בחוסר סבלנות או להעסיק את עצמנו במשהו אחר, Read more

הבוקר, כמו בכל בוקר, התעוררתי וצעדתי ישר למטבח להכין קפה. תנועה אוטומטית, כמעט מכנית. שליפת ספל הקפה שלי מהמגירה ,לחיצה על כפתור מכונת הקפה, וברגע שהתחיל הצליל המוכר של טחינת הפולים, משהו השתנה. במקום להמשיך מיד הלאה בשגרת הבוקר, מצאתי את עצמי נעצרת. מקשיבה לקצב הטחינה, לריח הקפה הטרי שמתחיל למלא את המטבח. ופתאום, בין Read more

בוקר אחד התעוררתי עם כאב גרון. מהסוג שמבשר על ימים לא פשוטים בדרך. דווקא עכשיו, בזמן הכי לא נוח, כשהיומן מלא במשימות והתחייבויות. הגוף שלי בחר את הרגע הזה להכריח אותי לעצור. הרגע שבין הרגעים מגיע בהפתעה לפעמים החיים מזמנים לנו MA בדרכים מפתיעות. עקרון ה-MA מדבר על חשיבות ההפסקה, האתנחתא, הרגע שבין הרגעים. אבל Read more