-
ביום ראשון האחרון זה קרה. תהליך של שנה שלמה עם צוות במינהל הנדסה ברשות מקומית הגיע לסיומו. זו הייתה שנה אינטנסיבית של בנייה משותפת. שנה שבה הכלים המקצועיים הפכו לפתרונות בשטח, והאמון נבנה לאט, שכבה מעל שכבה. במפגש הסיכום, העובדים הציגו מצגת. לא היו שם רק נתונים יבשים הייתה שם הדרך שעשינו יחד, והיצירה המשותפת… Read more
-
זה קרה לי בשבוע שעבר עם אחד המנהלים שאני מלווה. הוא הציף אתגרים מורכבים עם עובדים שלא היו מספיק מיומנים. ראיתי את התסכול שלו, הרגשתי את הלחץ באוויר, ופתאום בלי לשים לב, מצאתי את עצמי עושה את זה. רצתי לפתרון. ולא סתם פתרון, אלא כזה שאני יודעת לעשות הכי טוב: פשוט עשיתי את העבודה במקום… Read more
-
בפעם האחרונה שפגשתי את ד' (שם בדוי, כמובן), זה היה רגע לפני שהיא יצאה להוביל שינוי ארגוני רחב באחת המחלקות המורכבות בארגון היא ישבה מולי, מנהלת מוערכת, חריפה, כזו שתמיד יש לה תשובה מוכנה לכל תרחיש. אבל באותו בוקר, העיניים שלה סיפרו סיפור אחר. "אני מרגישה שאני צועדת על קרח דק" היא לחשה. "כולם מצפים… Read more
-
ללקט שמחות קטנות של יום חולין כבר שנים שבסטטוס הוואטסאפ שלי מופיעה השורה הזו:“שמחות קטנות של יום חולין”. לפני כמה שבועות מישהי שאלה אותי למה דווקא זה.ולמרות שאני חיה עם השורה הזאת שנים, מצאתי את עצמי נעצרת.פתאום הבנתי שמעולם לא עצרתי לנסח לעצמי את התשובה. השיר הזה, במילים של יאיר רוזנבלום ובקול של אילנית, הוא… Read more
-
לא מזמן תפסתי את עצמי עוצרת. הייתי בעיצומו של יום רגיל, עמוס, אפילו שגרתי, אבל הייתה לי תחושת דגדוג פנימית – כזו שמופיעה כשמשהו בתוכי כבר יודע… שמה שאני עושה עכשיו, צריך להיות מותאם לעתיד שעדיין לא הגיע. לא לעכשיו. לא לאתמול. לעתיד. והפסקתי. ישבתי. ושאלתי את עצמי שאלה פשוטה: אם העתיד שבי כבר כאן… Read more
-
במפגש אימון עם מנהלת בכירה לאחרונה, היא שיתפה תסכול: "יצרתי מרווחים בלוח הזמנים שלי, כפי שהמלצת, אבל אני עדיין מרגישה חנוקה." תגובתי הפתיעה אותה: "אולי את צריכה פחות מרווחים ויותר מרחב." אמרתי לה. המבט המבולבל שלה הבהיר לי שהגיע הזמן לדייק את אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בעבודתי עם מנהלים – ההבדל העדין אך הקריטי בין… Read more
-
לפני שבוע, מצאתי את עצמי באמצע הרצאה מול קהל גדול כשפתאום-שחור. מילה אחת נעלמה, ואיתה כל שאר הרצאה המתוכננת שלי. באותו רגע על הבמה, במקום להיכנע לפאניקה, הצלחתי לעצור לשנייה. להרגיש את הדופק המואץ, לקבל את תחושת הבהלה בלי להילחם בה ופשוט להיות איתה. ואז, מתוך המודעות הזאת, עלתה בי תובנה פשוטה: "אני יכולה לפנות… Read more
-
על המרווח שבין כוונה לפעולה, ומה שהוא מזכיר לנו על פיזיקה, בחירה, וקסם יומיומי הייתי ברגע כזה השבוע.ישבתי עם עצמי, הסתכלתי על לוח השנה, חשבתי לשלוח מייל חשוב.ידעתי פחות או יותר מה אני רוצה להגיד. אפילו הקלדתי כמה שורות. אבל לא שלחתי. לא כי התלבטתי אם לכתוב – אלא כי משהו בי רצה… עוד רגע.רגע… Read more
-
על הפחד שמתעורר ברווח שבין כוונה לפעולה הייתי בפגישה.מהסוג שכבר התכוננתי אליו בראש כמה פעמים.ידעתי בדיוק מה אני רוצה להגיד.אפילו ניסחתי את זה. דמיינתי את עצמי אומרת את המילים. אבל כשזה הגיע – לא אמרתי כלום. שתקתי. ולא כי שכחתי מה רציתי להגיד.ולא כי ויתרתי על מה שחשוב לי. פשוט… משהו התכווץ בפנים. מין רעד… Read more
-
ומה קורה כשנותנים לו רגע של תשומת לב אתמול בבוקר, בדיוק כשהתיישבתי מול המחשב ופתחתי את קבוצת הוואטסאפ של פרוייקט שאני מלווה, כמעט שלחתי הודעה.היה לי ברור מה צריך לקרות. משהו תקוע, צריך להזיז, לקדם, לסגור.כבר כתבתי את ההודעה: "חברים, חייבים לסגור את זה עכשיו".אבל אז -בלי לתכנן – עצרתי. משהו קטן בפנים אמר: עוד… Read more
ברוכים הבאים לבלוג 'רגעי Ma' – מרחב דיגיטלי המוקדש לחקירת עומק של עקרון ה-Ma היפני. בלוג זה הוא יומן מסע המתעד תובנות ורעיונות שנולדו מהתבוננות מעמיקה במושג ה-Ma ויישומו בחיי היומיום ובחיים המקצועיים. כאן תמצאו מחשבות, חוויות ותובנות שצמחו מתוך הרגעים שבין הרגעים – אותם מרווחים שלעתים קרובות חומקים מתשומת לבנו.
זה לא מה (ma) שחשבתם 