בפוסט הקודם דיברתי על הרגע שבו צליל טחינת פולי הקפה עצר אותי במסלול האוטומטי של הבוקר. היום אני רוצה להעמיק בחוויה הזו, ולהזמין אתכם למסע קטן של מדיטציית קפה שאפשר להתחיל אותה בסופ"ש.

הקשבה לצלילים

זה מתחיל בלחיצת כפתור. המכונה מתעוררת לחיים, והפולים מתחילים להיטחן. במקום לחכות בחוסר סבלנות או להעסיק את עצמנו במשהו אחר, אפשר פשוט להקשיב. יש משהו מדיטטיבי בקצב הטחינה – רגע של MA טהור שנמשך בדיוק הזמן הנכון.

הריח כמדיטציה

ואז מגיע הריח. גל ראשון של ניחוח קפה טרי. כמה פעמים אנחנו באמת עוצרים להריח? להרגיש איך הריח ממלא את החלל, משתנה מרגע לרגע. מהטחינה החריפה ועד לארומה העמוקה של הקפה המוכן.

הזמן שבין לבין

יש את הרגע הזה, שבין סיום הטחינה לתחילת הטפטוף. שניות ספורות של ציפייה. זה בדיוק הזמן ל-MA. נשימה עמוקה אחת. התבוננות במה שקורה עכשיו, ברגע הזה לא רק בקפה או בכוס אלא בעצמי , המחשבות שלי, הרגשות שלי , התחושות שלי.

לראות את הקפה נולד

הטפטוף מתחיל. טיפה אחר טיפה. אפשר לראות איך הצבע משתנה מכהה בהיר לחום עמוק. כל טיפה היא עולם ומלואו, אם רק נבחר להתבונן.

טעם של תשומת לב

הלגימה הראשונה. במקום לשתות אוטומטית, אפשר להרגיש את הטעם מתפתח בפה. את החום מתפשט בגוף. את הערנות שמתחילה לחלחל.

גילוי נאות ותובנה חשובה

אני חייבת להודות – העקרונות של מדיטציית הקפה שתיארתי כאן שרדו אצלי בדיוק שלוש פעמים. כן, שלוש… אחרי זה הסבלנות פקעה וחזרתי להרגלים הרגילים שלי. אבל – ויש כאן אבל משמעותי – גם שלוש הפעמים האלה היו מתנה. הן אפשרו לי לחוות ולתרגל את המרווח הזה, את ה-MA שאני מנסה להגדיר כאן בבלוג. לפעמים לא צריך יותר מכמה התנסויות כדי להבין את המהות, את האפשרות שקיימת ברגע שבין הרגעים ולבחור מה מתאים יותר ומה מתאים פחות .

ואולי זו בדיוק הנקודה – לא להילחם יותר מדי עם עצמנו, לא לנסות להיות מושלמים. פשוט לאפשר לעצמנו לחוות את הרגעים האלה כשהם מגיעים, וללמוד מהם מה שאפשר