הבוקר, כמו בכל בוקר, התעוררתי וצעדתי ישר למטבח להכין קפה. תנועה אוטומטית, כמעט מכנית. שליפת ספל הקפה שלי מהמגירה ,לחיצה על כפתור מכונת הקפה, וברגע שהתחיל הצליל המוכר של טחינת הפולים, משהו השתנה. במקום להמשיך מיד הלאה בשגרת הבוקר, מצאתי את עצמי נעצרת. מקשיבה לקצב הטחינה, לריח הקפה הטרי שמתחיל למלא את המטבח. ופתאום, בין צליל הטחינה לטפטוף הקפה לספל, תפסתי את עצמי.

הרגע שבינהם

זה היה הרגע שהבנתי – כמה רגעים של MA אני מפספסת כל בוקר? בין הפקיחת עיניים להורדת הרגליים מהמיטה. בין הקימה להליכה למטבח. בין המגע הראשון בכוס החמה לגימה הראשונה. כל הרגעים האלה, שיכולים להיות הזדמנות לנשימה, להתבוננות, לשהייה – פשוט חומקים בין האצבעות.

בוקר חדש

החלטתי לנסות משהו חדש. במקום לרוץ דרך הבוקר כמו מסלול מכשולים, לזהות את המעברים. את הרגעים שבין לבין. לתת להם מקום

בשלב הראשון מיפיתי אותם:

– הרגע שבין צלצול השעון לפקיחת העיניים

– השנייה שבין ישיבה לקימה מהמיטה

– הצעדים הראשונים לכיוון המטבח

– ההמתנה לטחינת הפולים, מזיגת הקפה לכוס

– הרגע שבין מזיגת הקפה להרמת הכוס

השינוי הקטן ששינה הכל

החלטתי לעשות שינוי פשוט – הזזתי את מכונת הקפה למקום חדש במטבח. זה נשמע טריוויאלי, אבל המהלך הזה שבר את האוטומט. פתאום הגוף לא יכול היה לנוע במסלול המוכר שלו. הייתי צריכה להיות נוכחת, מודעת. השינוי הקטן הזה במרחב יצר הזדמנות ל-MA. כשהיד לא מוצאת את המכונה במקום הרגיל, נוצר רגע קטן של עצירה. של התבוננות. של בחירה מודעת.

מה גיליתי

גיליתי שהבוקר מלא ברגעי MA קטנים, שרק מחכים שנבחין בהם. שדווקא ברגעים האלה, שבין פעולה לפעולה, אפשר למצוא שקט קטן. התבוננות. נשימה אחת עמוקה.

הבנתי שה-MA לא צריך להיות אירוע דרמטי של עצירה. שאפשר למצוא אותו גם ברגעים הקטנים, היומיומיים. בין טיפה לטיפה של מים רותחים. בין נשימה לנשימה.

הזמנה לגילוי

אני מזמינה אתכם להתבונן בבוקר שלכם מחר. לחפש את הרגעים האלה שבין לבין. אולי תופתעו לגלות כמה הזדמנויות ל-MA מחכות לכם שם, בדיוק בין הקימה לקפה הראשון.

איפה אתם מוצאים את רגעי ה-MA שלכם בבוקר ?