כילדה, היה לי חיתול סמרטוטי שליווה אותי לכל מקום. הוא היה ה"חפץ המעבר" שלי -מקור לביטחון ונחמה בכל סיטואציה שהייתי בה ובמיוחד במעברים. עם השנים, הסמרטוט נזרק והיה נדמה לי שאין לי כבר צורך בחפץ שיעבור לעבור ממצב למצב.

כשמצאתי את עצמי מתקשה להתנתק מהעבודה בערבים, אין לי מושג איך נזכרתי באותו חיתולי ישן שעזר לי לעבור מאירוע לאירוע .

הזיכרון הזה זה הוביל אותי למסע מרתק לגילוי מחדש של "רגעי מעבר" בחיי היומיום שלי, ולהבנה עמוקה יותר של מושג ה-Ma היפני.

ma  מצאתי ברגעי מעבר ?

בשלב הראשון ניסיתי למפות מהו רגע מעבר מבחינתי -רגע מעבר היה הרגע שבו אני פותחת את הדלת מיום עבודה לבית. מצאתי שיש פה מרחב גם פיזי וגם מנטלי שיאפשר לי לנסות מה קורה ברגע הזה, ממש חלקיק שנייה שיש בו פוטנציאל עצום.

גיליתי שכאשר אני מקדישה תשומת לב לרגע המעבר הזה, איכות הערב שלי משתפרת פלאים. במקום לגרור את המתח והלחץ של יום העבודה הביתה, אני מצליחה ליצור הפרדה ברורה, מה שמאפשר לי להיות נוכחת יותר עם משפחתי ועם עצמי.

3 הרגלים חדשים שנולדו ברגע המעבר:

1.טקס הדלת: לפני שאני פותחת את דלת הבית, אני עוצרת לרגע, נושמת עמוק, ומדמיינת שאני משאירה את כל דאגות היום מאחורי הדלת. כשאני פותחת את הדלת, אני נכנסת למרחב חדש.

2. מדיטציית הנעליים: בזמן שאני חולצת את נעלי העבודה ונועלת את נעלי הבית או סתם בוחרת להשאר יחפה , אני מקדישה רגע להרגיש את המגע של כפות הרגליים על הרצפה. זה מחבר אותי לרגע הנוכחי ועוזר לי להרגיש מעוגנת ב"כאן ועכשיו" של הבית.

3. טקס הקפה/תה : מיד עם כניסתי הביתה, אני מכינה לעצמי כוס קפה קטנה. הריח, החום והטעם של הקפה מסמלים עבורי את המעבר מיום העבודה לערב הביתי. בזמן שאני שותה את הקפה, אני מרשה לעצמי להרפות ולהתמקד רק בחוויה הזו. זה הזמן שלי לעצור, לנשום ולהתכוונן מחדש.

ma למדתי על עצמי:

במהלך המסע הזה, גיליתי שבדיוק כמו הילדה הקטנה שהייתי, גם המבוגרת שאני היום זקוקה ל"חפץ מעבר" – לא משהו פיזי, אלא טקס או פעולה שמסמלת את המעבר. הבנתי שהצורך הזה הוא לא חולשה, אלא חוכמה פנימית שמזכירה לי להיות קשובה לעצמי.

אני מזמינה אתכם לחשוב על רגעי המעבר בחייכם. איך אתם מציינים אותם? האם יש לכם "חפץ מעבר" או טקס משלכם? שתפו בתגובות את החוויות והתובנות שלכם